<h1>ספר התרומות שער י"ד חלק ט'</h1>
<h2>דף קעג.</h2>
יש לברר כמה שבועות נשבעין היתומים כשנשבעין שבועת היורשין להפרע מחוב מורישן. ונראה כי יש עליהם לישבע שלא אמר להם ששטר בין שטרותיו פרוע, דאי אמר ודאי מהני, וכדתנן [ב"ב קע"ג ע"א] האומר שטר בין שטרותי פרוע כולן פרועין. גם יש לו לישבע שלא יהיו הן עצמן נפרעין מאביהן. וזהו סברת הרב ראב"י ז"ל שפירש בפרק הכותב [כתובות פ"ח ע"א] לא שאנו אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי, פירוש, פרעתי למלוה אביכם והיתומים ודאי כיון שהן נשבעין יתומים גדולים הם, הלכך אין עליהם שבועה שלא נפרעו הם בעצמם, שהרי הלוה עצמו לא טען שפרע אלא לאביהם. אבל אי לא טעני יתמי דלוה מידי אלא דשתקי, אנן טענינן להו ומשתבעי ליתמי דמלוה דאנהו גופיהו לא נפרעו מן הלוה, שהרי הם גדולים ובני פרעון. ומשתבעי נמי כל שאר שבועות של משנתינו. הלכך מתניתין ליכא לאוקומה בדשתקי יתמי דלוה אלא בדטעני פרע אבונא לאבוכון. אבל בעל העטור סופרים ז"ל חולק על סברתו ואמר דלא שנא גדולים ולא שנא קטנים קא מיירי. והיכא ודאי דשתקי לא טענינן להו מידי דלא טענינן ליתמי בזכותם שיהא חובה ליתומים אחרים, שאין טוענים ליורש במקום יורש אחר. ומסתברא כותיה. גם יש לנו לומר זה שנשבע שלא מצא בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע, דאלמא דאי הוי הכי פסיד, דוקא כשמצאו לשטר חוב בין שטרות קרועין, דאי לא לא מהני ההוא תברא. וכדאיתא בפרק ראשון דבבא מציעה [כ' ע"ב] דקתני סימפון היוצא מתחת ידי מלוה אינו אלא כמשחק ופסול. ואותבינן עליה מיהא דקתני שבועה שלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע, אלמא דתברא דתחות ידי מלוה מהני. ומשנינן אמר רב ספרא שנמצא בין שטרות פרועים. ויש שרוצים לומר שנשבעים שבועה שלא מצינו שטר החוב בין שטרות קרועים בלא שובר. ודעתם שרוצים לומר דכל יורש אחר שאינו יודע השטר מה טיבו אצל מורישו אם הוא פרוע אם לאו ומצאו בין קרועים מיד הדבר ספק ואע"ג דליכא סימפון בהדיה. והכי קתני משנת ב"מ [כ' ע"א] מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו אם מצא אותו שטר בין הקרועים, ואינו גובה ממנו ואף אינו קורעו, ואם יש עמהם סמפונות יעשה מה שבסימפונות אחר שנמצא בין הקרועים דודאי תברא דוקא הוא. אלמא דמצא בין קרועים וליכא סמפון הוא ספק, ואי איכא סימפון ומצאו בין קרועין בודאי פרוע הוא ותרויהו לאו בני גובינא נינהו, ולכך משביעין אותו כמו כן שלא מצאו בין קרועין בלתי סימפון, כי אע"פ שאין סימפון הרי הוא עומד בספק ואין גובין בו. ואנו דעתנו נוטה דתרתי בעינן לריעותא, שיהיה נמצא בין קרועין ושיהיה עמו סימפון, וכמו שאנו עתידין לפרש במקומו. ולדעת הרב ר' אב"ד ז"ל נשבעים כמו כן שלא נפרעו הם עצמם מאביהם של יתומים אי לא טעני יתמי דלוה מידי וכדלעיל. ואע"ג ששורש כל אלו השבועות אינן מנויות במשנתינו, כך מצאתי שסדרום הראשונים ז"ל. וכללא הוא כי קתני במשנתינו שלא אמר לנו ששטר זה פרוע ושלא מצינו וכו'. כלומר, אין לנו ידיעות שום דבר שיפסל שטר זה ממנו.
